- מרמי׳
- מַרְמִירָא, מַרְמֵי׳m. (marmor, μάρμαρος) marble, in gen. polished stone. Targ. Y. Deut. 9:9, sq.; a. e.Pl. מַרְמִירִין, מַרְמִירַיָּא. Ib. 5:19. Targ. Esth. 1:6. Targ. 1 Chr. 29:2. Targ. Lam. 3:9.V. מַרְמָרָא.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
